החלטה בתיק ת"ט 32505-11-10

1. הענין שבפני - התנגדות לביצוע שטר, אשר הוגשה ע"י הנתבעת. ענין זה הועבר לטיפולי כעת, לאור פרישתה של כב' הרשמת ש. פומרנץ לגמלאות. בתיק זה אף הוגשו סיכומי טענות, ואולם לאור חלוף הזמן ממועד פרישתה של כב' הרשמת פומרנץ, ולאור הוראות סעיף 15 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, נבצר ממנה ליתן ההחלטה במסגרתו של הליך זה. 

2. לפי דנ"א 21/89, אורית כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 499, בעמ' 508:

"משנכנס השופט לדון לגופם של דברים והחל בשמיעת ראיות - החלפתו בשופט אחר, אך ורק משום שתמה תקופת כהונתו, אינה רצויה כלל ועיקר ועלולה היא ליצור בעיות קשות ולגרום לתקלות לא רצויות ולעינוי הדין. לפיכך הדין הוא, ששופט שהחל בדיון במובן הנ"ל יסיים את הדיון שהחל בו, אלא אם כן נמנע הדבר ממנו, שאז, ורק אז, יוכל להמשיך בדיון - בתנאים מסוימים - שופט אחר וגם לסיימו (לשאלה אימתי יוגדר שופט כמי שנמנע ממנו להמשיך בדיון ראה: על"ע 11/86 [3]). במקרה כזה, משנמנע מהשופט להמשיך, מסורה בידי השופט המחליף הסמכות להחליט, אם מבכר הוא להמשיך את הדיון מן השלב אליו הגיע קודמו או שמוצא הוא לנכון לשמוע את העדויות מחדש (תקנה 177ל תקנות סדר הדין האזרחי, רע"א 79/89 [2] הנ"ל; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 481). ראוי ומקובל במקרים כאלה שהשופט יגבש החלטתו לאחר שישמע טענות בעלי הדין בעניין. לא למותר לציין, כי השאלה אותה ישווה לנגד עיניו השופט המחליף בעומדו להחליט בין שתי האפשרויות דלעיל היא, אם בכוחו ליתן פסק-דין לאחר שיירד לעומקה של המחלוקת בין הצדדים (ראה ע"א 387/74 [4], בעמ' 357), ובכלל זה, אם יוכל לבסס מימצאים עובדתיים בדוקים על-פי עדויות שנשמעו לא לפניו אלא לפני שופט אחר, ושלו אישית לא הייתה ההזדמנות להתרשם מהן. רק אם יהיה משוכנע שהוא מסוגל לכך, יוכל  להמשיך בדיון מהשלב אליו הגיע."

3. בנסיבות הענין, נקבע דיון לשמיעת ההתנגדות ביום 13.6.2011, ואולם משויתר ב"כ התובעת על חקירת המצהיר, הרי שדינה של ההחלטה להינתן על בסיס כתבי הטענות וסיכומי הטענות בלבד, באופן בו לא ראיתי מניעה למתן ההחלטה על ידי. 

4. תחילת ההליכים בענין זה, הינו שטר אשר הוגש לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו        02-49151-10-5. מדובר בשטר מס' 0075, ע"ס 52,650 ש"ח, עשוי לפקודת ה"ה דיסקלו עמית, זמן פירעונו 17.11.2009. עבירותו של השטר לא הוגבלה על פניו, בשרטוט או בכיתוב כלשהוא, והשטר לא כובד בשל הוראת ביטול אשר ניתנה בעניינו.

5. במסגרת ההתנגדות, הוגש תצהירו של מר יהודה יצחק, המשמש כמנכ"ל הנתבעת.

6. לטענת הנתבעת, השטר ניתן כביטחון בלבד, לידי מר מיכה דיסקלו, במסגרת הסכם שכירות אשר נכרת בין הנתבעת לחברת ד.ב.ל.א. השקעות נדל"ן בע"מ (להלן:"חב' ד.ב.ל.א."), בשנת 2006, ולהבטחת קיומן של התחייבויות הנתבעת מכח אותו הסכם שכירות.

7. הנתבעת טוענת, כי מאחר וקיימה את כל המוסכם בינה ובין חברת ד.ב.ל.א., דינה של ההמחאה, יחד עם המחאות נוספות אשר נמסרו בהקשר זה לביטחון, להיות מוחזרת לידיה של הנתבעת. בהתאם לנטען, ובהיעדר מענה לפניית הנתבעת להשבת ההמחאות לידיה, הוגשה תלונה למשטרת ישראל בגין גניבת ההמחאות לכאורה.

8. טענתה של הנתבעת, הינה כי נרקמה קנוניה בין התובעת לנציגי חב' ד.ב.ל.א., ולמעשה נטען כי אחיזתה של התובעת בשטר, פגומה בשל חוסר תום לב. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי נסיבות קבלת ההמחאה בידי הנתבעת, הינן מפוקפקות, וגם אם התובעת לא ידעה אודות הפגם הקנייני בשטר, הרי שהתובעת התרשלה ועצמה את עיניה, ומכח זאת נטען, כי אף אחיזתה פגומה.

9. עוד אוסיף, כי בסיכומי טענותיה של הנתבעת, מציינת היא כי בדיעבד נודע לה על קשר ישיר שבין התובעת לחב' ד.ב.ל.א., באופן השולל את תום לבה של התובעת, ומצדיק לראות בצדדים כצדדים קרובים לשטר.

10. למעלה מן הצורך, אבהיר כי באופן עקרוני אין זה נכון וראוי להוסיף טענות עובדתיות במסגרת סיכומי הטענות, ככל שלא נטענו בתצהיר, ואולם בשלב זה, הואיל וההכרעה הינה על בסיס ראיות לכאורה, ולא בדרך של קביעת ממצאים עובדתיים לגופה של מחלוקת, נוטה פסיקת בתיהמ"ש להקל בהקשר זה.

11. מנגד, טוענת התובעת, כי יש לדחות את ההתנגדות. לטענת התובעת, הצדדים הינם צדדים רחוקים לשטר, וככאלה עומדת לנתבעת הגנה העולה מפגם חפצי בשטר, ולא פגם קנייני, והואיל והטענה הינה לפגם קנייני בשטר, אין הדבר אמור לשמש כהגנה בפני תביעתה של התובעת על פי השטר.

12. מוסיפה התובעת, וטוענת כי ענין ההמחאה לביטחון, כלל אינו מפורט בהסכם השכירות, שכן לשון ההסכם עניינו שטר בטחון בסכום של 500,000 ש"ח, ולא בסכום אשר נקוב ע"ג ההמחאה. מוסיפה התובעת וטוענת, כי הואיל והשטר תקין ושלם על פי מראהו, ולא הכיל הגבלת עבירות או כיתוב "לביטחון", לא ניתן להחיל בעניינה ולגביה את הפגמים הקנייניים, ככל שהם קיימים במסגרת מערכת היחסים שבין חב' ד.ב.ל.א. לנתבעת. לאור כל אלה, סבורה התובעת, כי דינה של ההתנגדות להידחות.

13. אקדים ואומר, כי בדיקת קיום טענת הגנה אשר טובה בין צדדים קרובים, ראויה ונכונה היא, גם אם השטר הוגש לביצוע על ידי צד שלישי אליו סוחר - ושאלת אחיזה כשורה אינה מתבררת בשלב ההתנגדות. ראה לענין זה, המ' 506/59 נאמן נ. זלבסקי, פ"ד יד 596, המ' 645/62 מאירמן נ' גרשון נבון בע"מ, פ"ד יז 998, ע"א 218/66 חביה נ. גליק, פ"ד כ(4) 63.

14. הואיל ומחזות השטר, ניתן לומר כי הנטל הראשוני מורם על ידי התובעת (הוכחת קיום שטר, והוכחת אחיזה מכח ההסבה), הרי שהנטל עובר לנתבעת, אשר אמורה להרים אותו, מהבחינה העובדתית.

"...הגישה הכללית היא, שאלו הן שתי עילות תביעה נפרדות, הנבדלות זו מזו גם בנטל הראיה: בתביעה שטרית, נטל הראיה הוא על הנתבע, בעוד שבתביעה על פי עסקת היסוד - נטל הראיה הוא על התובע". ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647, 657 .

15. על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות," כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". התובע השטרי אינו צריך להזכיר כלל בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת התמורה שניתנה בעד השטר, ולמעשה הנתבע אשר טוען להגנה הנובעת מבעייה בתמורה (כשלון תמורה מסוג זה או אחר), צריך להוכיח את הדבר.

16. נסיבותיו של מקרה זה הינן לא רגילות, שכן השטר כלל לא עשוי לפקודת חברת ד.ב.ל.א., אלא לטובת צד ג', אשר ניתן להסיק אודות הקשר שבינו ובין אותה חברה. משמעות הדבר, הינה אחד משניים: או שהשטר אשר נמסר, נמסר ללא ציון שם מוטב, תוך מתן הרשאה מכללא (מעצם הותרת שם הנפרע כבלתי מצוין) להשלמת השטר, או שהשטר נמסר לידי הנפרע המתועד, ואז ממילא אין קשר בין  הנפרע, לבין חברת ד.ב.ל.א..

17. יוצא אם כן, שטענות ההגנה של הנתבעת, כלל אינו מופנה כלפי צד לשטר. השטר עשוי בידי הנתבעת, שם הנפרע הינו עמית דיסקלו, אשר הסב את השטר לתובעת. אכן, הנטייה בפסיקת בתיהמ"ש הינה "לקרב בין צדדים רחוקים לשטר", ולהתייחס לשטר כאל חוזה, ואולם לייחס לשטר תנאים הנוגעים לחוזה, עם מי שאינו צד לשטר, רחוקה היא הדרך, וטעונה הוכחה של הקשר שבין הצדדים.